החלטה בתיק ב"ל 1915-10

1. בפני בקשת הנתבע להורות על פסילת המומחה הרפואיאשר מינה בית הדין ולהורות על מינוי מומחה יועץ רפואי  אחר.

 2. התובעת מתנגדת לבקשה.

השתלשלות ההליכים בתיק-

3. התביעה שבכותרת הינה תביעת התובעת לתשלום דמי תאונה. הנתבע הכיר בתביעה לאובדן כושר התפקוד לעקרת בית, באופן חלקי.

4. המומחה הרפואי אשר מינה בית הדין נתבקש להבהיר מהי המחלה ממנה סובלת התובעת וכן האם בשל האירוע מיום 19.7.09 זכאית התובעת לדמי תאונה בגין התקופה שבין 20.8.09 ועד ליום 30.9.09.

5. ביום 24.12.10 הגיש המומחה לבית הדין את חוות דעתו בה נקבע לאחר סקירת  התיעוד הרפואי  כי " אין מנוס מלאשר את אותה תקופה שנרשם ע"י רופא שבדק את התובעת בזמן אמת.  באם יש אישור מחלה שלא מצאתי עד ל 30.9.09 , יש לאשר גם תקופה זו"

6. לאחר קבלת חוות הדעת ביקש הנתבע להפנות למומחה שאלות הבהרה. בהעדר תגובה מטעם התובעת במועד (חרף שתי החלטות שניתנו בעניין זה) הועברו שאלות ההבהרה למומחה.

 7. תשובות המומחה לשאלות ההבהרה הינן נשוא בקשה זו.

 טענות הנתבע בתמצית-

8. ביום 6.6.11 הפנה בית הדין שאלות הבהרה למומחה.

9. המומחה השיב לשאלות ההבהרה תוך שהוא מתעלם ממענה לשאלות לגופו של עניין, בעוד הוא מבסס את חוות דעתו על טענותיה של אשתו , על מנת לקבוע את קיומו של קשר סיבתי רפואי.

10. המומחה עסק בהטחת האשמות כלפי השאלות אשר הופנו אליו, ונמנע ממתן תשובות לגופו של עניין.

11. המומחה נמנע מלהסביר את השיקולים הרפואיים אשר עמדו לנגד עיניו .כן נמנע למרות שהתבקש במפורש ,להפנות לממצאים הרפואיים בתיקה של התובעת ,עליהם סמך חוות דעתו.

12. המומחה שגה כאשר התבסס בהחלטתו על טענותיה של אשתו ולא באסכולה או מקורות מוסמכים ברפואה.

13. המומחה "סיגל " תשתית עובדתית חדשה על פי טענותיה של אשתו , אשר בינה לבין החלטת בית הדין אין כל קשר.

14. המומחה חרג מסמכותו.

מנגד טענה התובעת -

15. הבקשה לפסילת המומחה נסמכת על התשובות לשאלות ההבהרה ולא על חוות הדעת הרפואית הראשונה.

16. מחוות הדעת עולה כי המומחה עיין בכל החומר הרפואי שבתיק , כן ברי כי חוות הדעת ניתנה על בסיס העובדות המוסכמות והמומחה עיין בהן בטרם מתן חוות דעתו.